שעון זמן עולמי בצורת מגדלור, יונגהנס, שרמברג, 1905 בקירוב
עידן הרכבות
ב-1848 כתב צ'ארלס דיקנס על הכוח המהפכני של אמצעי התחבורה החדש, הרכבת, ברומן שלו דומבי ובנו: "אפשר היה אפילו לראות את זמן הרכבת בתוךשעון מתכת מוסיף, כאילו השמש נכנעה". מה קורה כאן? ככל שמסילות הרכבת נפוצו יותר, התברר שלכל עיר התחילה זמן שמש משלה.
מגדל השעון של ז'נבה משנות ה-80 של המאה ה-19 עם שלושה שעונים: זה שמשמאל מציג את השעון הצרפתי, זה שמימין מציג את שעון הרכבת השוויצרי, וזה שבאמצע מציג את שעון ז'נבה המקומי.
בתחילה נוסעי הרכבת היו אובדי עצות: כיצד עליהם לכוון את שעוניהם ברכבת נוסעת? האם זה צריך להתבסס על השעה המקומית בנקודת היציאה, או על השעה בתחנת היעד? (תוספות שעון מתכת)
כדי להבהיר שאלה זו, הוצגו זמנים אחידים באמצע-19 המאה. בדרך כלל, הם נקבעו לפי השעה במטה חברת הרכבות או בבירה המקומית. זמני הרכבת הללו לא תמיד הבהירו את הזמן, במיוחד בעיירות גבול כמו ז'נבה, שם היה צריך לפתור את בעיית שלוש הזמנים השונים. עד 1886, מגדל השעון הציג שלוש שעות שונות בכל יום, (תוספות שעון מתכת) אחת עבור מסילות ברזל לצרפת (שעון פריז), אחת לשעון שווייץ (שעון ברנייה) ואחת לזמן המקומי בז'נבה. זה הוביל לגחמותיהם של שענים, שפיתחו שעונים שיכולים להציג זמנים שונים. אולם בפועל, השעונים הללו לא הצליחו להשיג דריסת רגל בשוק מכיוון שהיה קשה לדעת זמן איתם. (תוספות לשעון מתכת)
בדרך למערכת הזמן העולמית החדשה
כשהשמש הייתה בנקודה הגבוהה ביותר באירופה, השעה הייתה בדיוק חצות בצד השני של כדור הארץ. עד אמצע המאה ה-19, לעובדה זו הייתה השפעה מועטה או לא על רוב האנשים.
(תוספות שעון מתכת) דברים השתנו כאשר אנשים החלו לשלוח הודעות ברחבי העולם באמצעות כבלי טלגרף. (תוספות שעון מתכת)
